תרומת תהליך היצירה לחקר תהליכי חשיבה יצירתית\ מירב גרון 2008

האמן - פליפ קטניה - ארה"ב 

                                   https://www.artplode.com/artwork/Philip-Catania/Les-Femmes-du-Bois/442  

תרומת תהליך היצירה לחקר תהליכי חשיבה יצירתית\ מירב גורן 2008 

 רקע תאורטי תומך למודל "יצירה בפעולה"  שפותח במסגרת עבודת גמר בתואר 2 

חקר התהליכים המאפיינים ומייחדים את החשיבה היצירתית  הוא חדש יחסית. נוי (1999) מציג  בספרו: "הפסיכואנליזה של האמנות והיצירתיות"סקירה הסטורית של חקר התפתחות התהליכים המאפיינים את החשיבה היצירתית. הוא מביא את מחקריהם של פרנסיס גלטון (1869) וצינזר לומברוזו (1895) ומחקרו של גילפורד (1950 -1959) אודות מבנה האינטלקט.

גישתו הבחינה בין חשיבה מתמקדת וחשיבה מסתעפת , שמאפיינת תהליך יצירתי. כמו כן, הוא מציג  חקר  תהליך  הביסוסיאציה[1]  של  ארתור  קסטלר 1964, החשיבה  הליטראלית של  דה בונו (1967)  וגישתו של רוברט וייסברג (1986).  לדבריו ממחקרים אלו ניסו לפתח שיטות הוראה רבות של חשיבה אסוציאטיבית. מחקרו של רוברט שטרנברג (1988) טען, כי היצירתיות היא תופעה רבת פנים. במחקרו הצביע על שלושה מרכיבים המאפיינים את כושר היצירה של האדם: א. היכולת של האדם לקשר בין עולמו הפנימי לעולמו החיצוני. ב. סגנון חשיבה בעל חמש פונקציות: פונקציה, צורה, רמה, הקיף, הסתמכות. ג. כלפי האישיות - סבילות לאי בהירות, נכונות להתגבר על מכשולים, נכונות לצמיחה, מוטיבציה פנימית, נכונות ליטול סיכונים, שאיפה להכרה והוקרה, נכונות לעבוד על מנת לזכות בהוקרה. כלומר, תכונות יצירתיות יכולות לקבל פנים רבות ולהופיע ובתערובות שונות.  

נוי (שם) טוען במחקריו, שהתכונות של החשיבה היצירתית מועשרות במרכיבים שונים של החשיבה הראשונית. לדבריו, ניתן ללמד ולהעשיר את התהליכים הראשוניים ולהקנות להם יותר משמעות, יותר קטגוריזציה, יותר הקשריות, יותר אסוציאציות. הוא סוקר ארבע שיטות לעיבוד תהליכים ראשוניים - פנימיים. תהליך היצירה של האמן כמייצג תהליך המועשר ברכיבים ראשוניים יכול לתרום רבות לפיתוחהיצירתיות. אציג בקצרה את ארבע השיטות לעיבוד תהליך ראשוני,  על-פי נוי.       

א. הקניית משמעות - הפעילות האמנותית יש בכוחה לעבד את האובייקטיבי  באופן סובייקטיבי.

האמן יכול לארגן את נתוני החשיבה לפי קטגוריות חדשות ובלתי מקובלות. בתהליך היצירה  הוא מבנה סטרוקטורה חדשנית-אחרת. התהליך מאפשר לו להבין תופעה מוכרת באור חדש .

ב. קטגוריזציה – רוב הקטגוריות למיון אינפורמציה מסופקות לילד באמצעות לימוד השפה. זאת הסיבה שהשפה מוערכת כאחת היכולות העיקריות  המשרתות את תהליך הסוציאליזאציה (socialization  ).  ציירים בתהליך היצירה שלהם יוצרים מצרפים מקטגוריות שונות ,ובכך הם הוגים רעיונות וקטגוריות  משלהם . 

אחד המניעים העיקריים ליצירתיות הוא הצורך בעיבוד העולם הפנימי (העצמי) והמאמץ לשלב בין עולם הרגשות, החוויות, הזיכרונות לבין המציאות.  

    ג. ההקשר- רוב התיאוריות אודות החשיבה היצירתית יוחסו לכושרה לגלוש באופן חופשי מהקשר אחד למשנהו. הכוונה גם לתלישת אובייקט או מושג מתוך הקשרו הרגיל, וראייתו בהקשר אחר. זהו חלק עיקרי בתהליך היצירה (קסטלר ,1964. בתוך: נוי 1999). דה בונו הגדיר שיטת עיבוד זו כ"חשיבה ליטראלית" .               

 אם כן, לב לבו של התהליך היצירתי הוא הטרנספר מהקשר אחד למשנהו. רעיון זה ,לדבריו של נוי, נכון למדעים אך גם לאמנויות השונות. כיום יש תיאוריות חדשות, כגון אינפורמציה - חזרתית, הגורסת שסוד היופי והערך האסתטי של יצירת אמנות  גנוז דווקא בסטיות מן המצופה.

יכולת הגמישות בגלישה מהקשר אחד למשנהו נובעת מגלישת תהליכי עיבוד ראשוניים לתוך תהליך משני - הכרתי  תוך כדי הפעילות היצירתית. לדוגמא: זיכרון משתרבב לתוך תהליך משני ונותן את הפתרון. 

ד. מהלך האסוציאציות- מדניק (1962 בתוך: נוי,1999) הגדיר את החשיבה היצירתית כיצירה של אלמנטים אסוציאטיביים בצרופים חדשים, המספקים דרישה מיוחדת. לדעתו , ככל שהאלמנטים בצרוף רחוקים זה מזה, המוצר או הפתרון יצירתיים יותר. נוי מוסיף, כי קיים קשר בין היכולת לצרף נתונים בקשרים אסוציאטיביים חדשים לבין היכולת לגלוש באופן גמיש מהקשר אחד למשנהו. בדבריו, מבקר נוי את השיטות הטיפוליות או שיטות ההוראה שהתפתחו כתוצאה ממסקנות אלו. לטענתו, לא בהכרח  החשיבה ההקשרית היא המתקדמת יותר. תפקיד החינוך והתרגול הוא מצד אחד לשחרר את הלומד מתבניות קפואות, להפוך את חשיבתו של הלומד לגמישה ומקורית יותר, אך מאידך אין להתעלם לחלוטין מן העובדה שהכושר להיצמד להקשר קבוע ויכולת לנתב את החשיבה לקו אחד עקבי של קשרי אסוציאציות, הם מן ההישגים ההתפתחותיים החשובים ביותר של החשיבה האנושית.

למחקריו של נוי תרומה רבה לנושא המחקר בעבודה זו. מתוך סקירה זו  ניתן להצביע על  מספר קטגוריות  מובהקות  המעידות על תרומתו  של תהליך היצירה של האמן לתהליכי הוראה למידה.  

א. פיתוח  כישורי חשיבה יצירתיים:

 א1. דרכים למציאת פתרונות באופן יצירתי.

 א2. יצירת סינרגיה בין שני משתנים לעיתים בקטגוריות או דיסציפלינות נפרדות .

 א3. יצירת מצרפים מתחומים רגשיים והכרתיים שיחדיו  יוצרים משמעות שלמה.

א4. יכולת מיון קטגוריאלי- הכללה והפשטה. 

 א5. פיתוח עושר רעיוני, פסיפס של דימויים ומתן מרחב ודמיון.

 ב.  פיתוח חשיבה יזמית והמצאתית - ליטראלית : 

ב1. פיתוח גמישות מחשבתית שמאפשרת גלישה מנושא או מתחום אחד למשנהו.

 ב2. פיתוח יכולת ליישום העברת אובייקט  מהקשר אחד להקשר אחר  או ,על פי הגדרתו של נוי,  יצירת  "סכמות  אינטרקטגוריאליות".

 ב3. פיתוח לומד משוחרר יותר מתבניות קפואות . חשוב לציין,  שפיתוח מיומנות זו  חייבת לבוא בתוך

       הקשר לימודי הכרתי -  קרי מחקר פעולה.

  ג.  פיתוח מודעות  להיבטים רגשיים ומוטיבציוניים ללמידה כמו:

  ג1.  מתן אפשרות  גלישה בין המרחב הלימודי למרחב האישי.

  ג2. יכולת לזהות  צורך משמעותי בקרב הלומד  בתחום  הלימודי, החברתי או הרגשי.

  ג3. פיתוח לומד עירני למתרחש סביבו מתוך זיהוי ואמפטיה  המתגבשת בתוכו.

  ג4. מתן מרחב וזמן שיאפשרו  עיבוד תהליכים פנימיים: רגשי, חוויתי, זיכרונות , פעילויות, תחושות,   

        דימוי  עצמי, דימוי גופני .כל אלה יאפשרו הטמעה והפנמה של  תהליכים מהמציאות  לעולמו 

       הפנימי  של הלומד.

---

[1] תהליך ביסוציאציה –יכולת עיבוד אובייקט מהקשר אחד למשנהו.