"מרחב יצירה משותף" או אם תירצו "סלפי משותף"\ מירב גורן 4.5.16 כנס מכללות

"מרחב יצירה משותף" או אם תירצו

"סלפי משותף"

"יצירה בפעולה"[i]  היא מתודת הוראה הנלמדת במכללה לחינוך לווינסקי, כחלק מתהליך הפיתוח המקצועי של מורים. המתודה מנסה להתחקות אחר דרכי פעולה של אמנים וקבוצות יצירתיות כמקור ללמידה משמעותית, כאשר  אסטרטגית ההוראה של המורה היא שפת "הרשתות החברתיות".  מירב גורן[ii]                  19.5.16   

  

האמנם הביטוי "סלפי משותף" (Me-We ) הפך למתודה הוראתית במוסדות להכשרת מורים ? מדוע חשוב  למורה במציאות הווירטואלית בה אנו חיים, להתחקות אחר שפת הרשתות  החברתיות  ולחלץ מהן שיטות הוראה?  האם נקודת מוצא ללמידה "סלפית" (...ולא  האקדמיה  עדיין לא מצאה חלופה עברית למילה סלפי ), ורק אחרי כן ,  שיתוף בקבוצה היא מפתח לתהליך חינוכי איכותי ?

נסו לרגע לדמיין מרחב לימודי, חברתי ,פתוח, בו נקודת המוצא ללמידה  מזמנת  לכל פרט ליזום מתוך חזקותיו, וליצור מתוך צורך פנימי עמוק, לבחור מה מעניין, מה באמת מסקרן  אותו ללמוד, לחקור, לפתח וליזום, ואם לא דיי בכך דמיינו לעצמכם שהשלב הבא בתהליך למידה זה מזמן לכל פרט למצוא "קבוצה יצירתית" בעלת מכנה משותף ערכי או רעיוני, שתיצור  בקרב משתתפיה את התחושה שהם נמצאים  "במקום הנכון" כפי שהטיב לתאר זאת רובינסון (2010) בספרו "המקום הנכון".

בעצם למה לדמיין ?

"מציאות מדומיינת" זו,  מתרחשת  למעשה  בכל רגע נתון  ברשתות החברתיות, כך מתהוות כיום קבוצות חברתיות בעלות מניע ערכי חברתי משותף. ענייננו  ממוקד  ברשתות  חברתיות "חיוביות", שמטרתן  להטיב עם החברה.  תופעה נוספת שבולטת בשנים האחרונות,  היא התהוותן של קבוצות אמנים חברתיים (ארטיביזם)  שמאפשרות לכל אמן לבוא לידי ביטוי ביצירה משותפת, ונותנות מענה לתת מודע קולקטיבי משותף.  לאמנים  מגוון שיטות ודרכים ליצור יחדיו. בדרך זו , קבוצת אמנים מביאה לידי ביטוי  את רעיונותיה, וכך היא מצליחה לעורר לשינוי חברתי ותודעתי עמוק.  או כפי שאמר הסוציולוג הנודע  פייר בורדייה : "כל אמן הוא בעל פוטנציאל להעביר "הביטוס"  תרבותי  מקטגוריה אחת לשניה..." זהו תהליך של הפרייה אמנותית שיוצר שינוי וחידוש בתוך שדה התרבות ובכלל. "

מהתנסות בשדה בהובלת בתי"ס ניסויים , למדתי כי קהילות יוזמות מתנהלות מתודית כקבוצות יצירתיות. תהליכי למידה ותהליכי יצירה של אמנים, הם לכאורה שתי פרקטיקות נפרדות, שלכל אחת מטרה שונה אך,  הנחת היסוד בבסיס תפיסתי החינוכית באה לטעון כי , המורה הוא אמן ותהליך ההוראה הוא תהליך יצירתי מעצם  הגדרתו  ומהותו. 

ערך האמנות בארגונים ובתהליכי למידה,  דווקא כיום  הוא עצום בין היתר  בשל הצורך לבטא  ביטוי עצמי (סלפי) מחד  ולהיות חלק  מקבוצת שייכות  מאידך,  כאשר  צרכים  אלו  מקבלים  בולטות יתר  בעידן התפוצצות המידע בו אנו נמצאים  כיום.

לקבוצה יצירתית יש כוח עצום יחדיו. כדי ללמוד כיצד פועלות ומתהוות  "קבוצות יצירתיות" די  בהצצה קטנה ב"מחאת האוהלים" שהחלה ביוזמה של  סטודנטים צעירים ברשת החברתית, או בקבוצות של אמנים.  בשנים האחרונות יצירות משותפות בין קבוצות אמנים הנה תופעה שכיחה  שראויה להיחקר. בארץ צצו קבוצות יוצרים  כמו : קבוצת זיק, קב' תו , פסטיבל במדבר, הבולטת מכולן היא התופעה העולמית ה BURNINGMAN. או בגרסתה העברית "מידברן ". קבוצות יוצרים  שיוצאים לדרך משותפת סביב ערך או סביב נושא  מסוים.   מעניין לראות כי, התהוותה ומאפייני דרכי פעילותה של רשת חברתית , דומה מאד לדרך התהוותן של קבוצת אמנים היוצרת יחד.

יצירה משותפת מוכרת לנו מעולם  הקולנוע והתיאטרון, זהו תהליך דיאלוגי שמזמין כל שותף בו להסיר את עטיפותיו ולהתגלות אל האחרים. הפרט מתגלה במיטבו כאשר  הוא מוצא  קבוצת אנשים שמתלהבים ושואפים  לפתח רעיון בעל מכנה משותף לצרכיו או רעיונותיו.                                                                                                                                                                                                                       בדרך זו, נבנות כיום רשתות חברתיות , נוצרות קבוצות יצירתיות ונוצר שיתוף פעולה יצירתי במגוון תחומים ונושאים. מציאת קבוצה עמה אני יכול לשתף פעולה באופן יצירתי, יכולה  לחולל שינוי בתחושת הזהות העצמית והייעוד.

במכללה לחינוך לוינסקי במסגרת הפיתוח המקצועי ניתנת למורים האפשרות  להביא לידי ביטוי מעשי רעיונות אלו. התהליך מזמן  למורים להתנסות  ולהתחקות אחר דרכי פעולה של אמנים וקבוצות יצירתיות כמקור ללמידה משמעותית, כאשר  אסטרטגית ההוראה של המורה היא שפת "הרשתות החברתיות"- שפת החשיבה של דור ה – Z.

הרעיון העומד ביסודה של מתודה זו,  היא להעביר את שיטות היצירה של אמנים או קבוצות אמנים הללו גם  לשדה ההוראה.  מתוך כוונה  ללמד מורים  כיצד  קבוצות  אמנים יוצרות יצירות אמנותיות/חברתיות משותפות, ובאמצעותן נותנות ביטוי  לערכים מהותיים  המניעים אותן  ונותנים משמעות לחייהן. כמו באמנות כך בשדה ההוראה:  יצירות משותפות מצליחות כאשר כל צד מזהה את חלקו שלו "בילד המשותף", ומוכן להכיר בחלקים של המשתתפים האחרים, ובכך שבלעדיהם היצירה לא הייתה מתממשת. "היצירות הדיאלוגיות" הטובות ביותר הן אלו המאפשרות לכל המשתתפים להרגיש  חלק מהיצירה.

לאחר שהמורה מגבש באופן אישי רעיון ליוזמה שנובע מתוך  רצונו, חזקותיו  ומתוך צורך משמעותי עבורו, רק לאחר מכן מזדמנת למורה חווית למידה ב"מרחב יצירה משותף" עם קבוצת עמיתים.

"מרחב יצירה משותף" מאפשר לקבוצת לומדים ליצור, ליזום , לשנות ,להמציא   דבר מה משותף.  שיתוף פעולה יצירתי בין קבוצת לומדים בעלי מכנה משותף , עשויה לפתח תהליך רב עוצמה, בעל  השראה,  לעודד חילופי רעיונות , שיצרו לבסוף  גם  תחושת זהות והשתייכות תפיסתית.

תהליך למידה זה , מעודד  את המורים לפתח תכנית התערבות או יוזמה  שבו  ההומור , האמנות והיצירה  מהווים מקור ללמידה משמעותית,  ונעשה דרך למידה מיצירותיהם של אמנים, משדות שונים של אמנות, החל בסטנד אפ, אמנות פלסטית, כוריאוגרפים ומוסיקאים למשל: מהאילתורים של אדיר מילר המורים לומדים מהם מיומנויות יצירתיות , משפת "גאגא" של אוהד נהרין הם לומדים איך יוצרים יצירה משותפת לקבוצת לומדים תוך התחברות לצרכים התת מודעים של כל לומד ולומד, מקבוצת נגני ג'אז  הם לומדים כיצד מתנהל שיח דיאלוגי , אטרקציה מרכזית לקרת  סוף הקורס מזמנת בחינת  ייחודיות וחדשנותו של המודל שהמורה פיתוח תוך שהוא בוחן את יצירתו דרך קריטריונים שבוחנים יצירה ייחודיות,  גם כאן הלמידה מתקיימת דרך התבוננות בקבוצת יוצרים שמיצגים   את הישראליות במיטבה " להקת כוורת ".

הגישה במודל הכשרה זה, הנה גישה  פלורליסטית שנותנת מקום רחב יותר "לקול האישי" בקונטקסט חברתי.  המודל מיועד לקבוצת לומדים בכל קבוצת גיל. תפיסת הפרט בתהליך: מוביל שינוי מתוך מניע מוטיבציוני. נקודת מוצא זו, היא קריטית לפיתוח לומד מעורב, יוזם היודע לקחת אחריות ומונע לתהליך למידה מתוך צורך פנימי עמוק. מודל הכשרה זה,  מייצג תפיסה פוסטמודרני שמאופיין בשינויים חיצוניים בלתי פוסקים ובמערכת ערכים לא יציבה. מצב זה מגביר את הצורך בחיזוק תהליכים פנימיים של הפרט.

 צד פיתוח פרקטי של שילובן של טכניקות שונות מתהליך היצירה של האמן בתוך תהליכי הוראה ואיזון בין תהליכים הכרתיים – לוגיים לתהליכים אינטואיטיביים מתקיים שיח בינתחומי בין  אנשי חינוך לאמנים. המודל מיישם הלכה למעשה את דבריו של עדי צמח  שטען כי : " אדם עושה עצמו לקיים יותר מרגע שהוא בונה את עצמו כיצירת אמנות , מגוונת,  דינמית, עשירה ועם זאת אחידה ומלוכדת - הוא אדם הראוי ליראת כבוד."

היה זה מקסין גרין שטען כי ,"  העיסוק  באמנות והתפיסה האמנותית בכלל מזכיר לנו שמחנך נעשה משמעותי יותר עבור תלמידיו, רק אם הוא פונה אל חירותם ומאתגר את חשיבתם ודמיונם, יתר על כן, המחנך נתפס כמשמעותי על ידי תלמידיו, רק אם הוא עצמו נוכח כאדם אכפתי ואוטנומי שעושה שימוש בחירותו כדי לעצב את דמותו ולמקם את עצמו בעולמו. "  

אני מאמינה שיש בכוחו של שיח זה להעלות למודעות את הצורך האנושי להתבוננות פנימה תוך חיפוש משמעות אמיתית של בחינת המציאות בחייהם המקצועיים של המורים. יתרה מזאת , מפגש בינתחומי זה מסייע למורים לפתח  סביבות למידה  יצירתיות , תוך "התכתבות" עם טקסטים אמנותיים ותרבותיים עכשווים אפילו תוך ניתוח והתחקות מתודית אחר מסריו של  חנן בן ארי  בשירו "החיים שלנו תותים".  כל אלו יש בכוחם  להשביח , לגוון ולהתחבר ללומד הצעיר שמרוכז  בעיקר בשאלות הרות גורל מבחינתו : " איך יצאתי בסלפי ? "  "ואם לא יעשו ליLIKE  ?"

---

[i] יצירה בפעולה – הנה מתודולוגיה של מחקר פעולה  המשלבת עקרונות מתוך תהליכי יצירה של אמנים. פיתוח המודל במסגרת עבודת הגמר של הכותבת במסגרת לימודי התואר השני  במכללת אורנים 2008

[ii] מירב גורן – מרצה במסגרת ההתפתחות המקצועית במכללת לווינסקי לחינוך,  עוסקת ביעוץ והדרכה פדגוגית בתחום החדשנות הרב תחומית. חקרה ופיתחה מודלים פרקטיים למנהלים, מורים ואנשי חינוך שעוסקים בקשר בין תהליכי מחקר פעולה  בשדה לתהליכי יצירה של אמנים.